רשלנות רפואית

בית משפט העליון, בע"א 11035/07 שירותי בריאות כללית נגד שגיב אביטן מתאריך 20/07/11, דן בערעור שהוגש על פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל תביעת רשלנות רפואית, שהוגשה כנגד רופאי קופת חולים כללית.

מאמר זה סוקר את זכותו של חולה לקבל מידע רפואי על עצמו כחלק מהאוטונומיה האישית שלו

פסיכיאטר מחוזי קיבל מתושבי ישוב קטן תלונה על אחת התושבות, שבו הם ביקשו לאשפז אותה בכפייה. כיצד עליו לנהוג? האם עליו לזמנה לבדיקה, להתעלם מפניית השכנים, או לבקש חומר נוסף? שאלה זו הועלתה בתביעת נזיקין שהגישה הנפגעת כנגד הפסיכיאטר המחוזי ( תא (חי') 15799/01 תא (חי') 15799-01 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום: 25.03.09)).

התקבלה תביעת רשלנות רפואית אשר הוגשה ע"י התובעת ואימה כנגד בית חולים הדסה בגין פגיעתה של התובעת, בעת לידתה, בעת שאימה היתה מאושפזת במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים בשל מחלת הסכיזופרניה ממנה סבלה

סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, קובע כדלקמן: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

במשך שנים סבל אדון פירסט מקוצר רואי, ברם הוא ראה היטב ותפקד כרגיל באמצעות משקפי ראיה. יום אחד, הוא החליט לעבור ניתוח לתיקון קוצר הראייה, אולם לאחר הניתוח ולמרבה הצער חלה התדרדרות והחמרה בראייתו, ובשל כך עבר ניתוח נוסף, שאך החמיר את הבעיה

בית המשפט העליון קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו התקבלה תביעת המערערים, נגד המשיבות והמערערות שכנגד, רופאת המערער וקופת חולים כללית, בעילה של רשלנות רפואית. עם זאת נקבע בבית המשפט המחוזי, כי למערער אשם תורם בשיעור של 50%. המערערים משיגים על האשם התורם שיוחס למערער, ועל שיעורו, וכן על מיעוט הפיצויים שנפסקו להם. המשיבות, המערערות שכנגד, מלינות על הקביעה כי המשיבה 1, המערערת שכנגד, ד"ר גנאדין, התרשלה בטיפולה במערער, על הקביעה כי קיים קשר סיבתי בין התרשלותה לבין הנזק, וכן על גובה הפיצוי שנפסק

בית משפט העליון הפך החלטה של הערכאות הנמוכות, אשר הסתמכו רק על קביעותיו המקצועיות של המומחה, באי קיומה של התרשלות במותו של צעיר בן 26 מדלקת שריר הלב, ששוחרר לאחר בדיקה במיון. בפס"ד רע"א 2146/08 עזבון המנוח בושוויק מיכאל נ' מרכז רפואי "בני ציון", ביהמ"ש העליון קיבל ערעור על פסק דינם של בימ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי, שהסתמכו על חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בקביעת קיומה של התרשלות, בקובעו כי על ביהמ"ש להסתמך רק על קביעותיו המקצועיות של המומחה והכריע בעצמו בשאלה המשפטית

אישה בהריון בסיכון מגיעה לרופא, אולם הוא לא מבצע סריקת מערכות על קולית. אמנם, נכון הוא כי בשנת 1986 הנורמה המקובלת ברפואה הציבורית לא הייתה לבצע בדיקה שכזו במסגרת הרפואה הציבורית, אולם בכוחה של בדיקה כזו היה לגלות את המום עימו נולד הילד. נשאלת השאלה האם על הרופא ליידע את האישה על אופציה זו? שאלה זו נדונה ב דנ"א 461/06 קופת חולים כללית נ' ע. ס. (ניתן ביום: 17.07.2006).

שתי נשים צעירות, אשר הריונן אינו נושא כל סיכונים, פנו למכון מור וביקשו לבצע סריקת מערכות מורחבת. תחת זאת, הן הופנו לסריקת מערכות שגרתית, אשר במסגרתה לא נבדקת שלמות הגפיים, בלא שהן מיודעות כי בדיקה זו אינה כוללת את בדיקת שלמות הגפיים.

אישה הרה בת 37 מופנית לבדיקת מי שפיר, אולם אינה מבצעת אותה. בדיעבד היא תובעת את קופת החולים בגין אי הפנייתה לבדיקה החיונית. האם, משמסרבת אישה הרה לבצע בדיקה חיונית, חלה על קופת החולים חובה לדרבן אותה לבצע בדיקה זו? סוגיה זו נדונה בת"א 907-07 ב. ע. מ. ואח' נ' מדינת ישראל/משרד הבריאות ואח' (ניתן ביום: 21.07.2010).

אדם מאושפז בבית החולים בשל בעיה נוירולוגית, ומצבו המחמיר מצדיק בדיקה דחופה. אולם, עקב מצבו הוא אינו מסוגל ליתן הסכמתו מדעת לבדיקה הפולשנית. מהו הדין? שאלה זו נדונה בע"א 8817/06 עזבון המנוח בשטקר נפתלי ז"ל (ניתן ביום: 18.05.09).

כשאדם מתאשפז בבית-חולים, על הרופאים חלה חובה לדאוג לתיעוד של ממצאים וטיפולים רפואיים מזמן אמת, וזאת לא רק לצורך קיום מעקב שוטף וקבלת החלטות נאותות, אלא גם על מנת שישמשו כראיה אותנטית ובעלת משקל, אם וכאשר יגיש החולה תביעה ברשלנות רפואית (ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית).

נזק ראייתי מתרחש כאשר בשל התרשלות הנתבע, נגרעה מן הניזוק ראיה שהינה בעלת פוטנציאל להוכחת יסוד או טענה בתביעתו. על-פי הדוקטרינה, על הנתבע מוטלת אחריות כלפי התובע אם התנהגותו העוולתית שללה מהאחרון את היכולת להוכיח את מרכיביה של עילת תביעתו נגד מי שגרם לו נזק.

ילדה בת 12, אשר סבלה כל ילדותה מכאבי ראש וצוואר קשים, אובחנה באיחור, בגיל 12, כסובלת מגידול במוחה. היא הוטסה לקנדה לניתוח, ונמסר לה שיתכן ולניתוח תהיינה השלכות קשות. בעקבות הניתוח היא סבלה מנזקים חמורים כגון פגיעה בראיה, הפרעות קוגניטיביות, פגיעה במרכז השובע, מה שהוביל להשמנה מסוכנת ועוד. במשך חייה הבוגרים היא טרודה בהתמודדות עם הבעיות הרפואיות ובנסיונות שיקום. בהגיעה לגיל 27, בעקבות היוועצות עם עורכת דין, נודע לה, לראשונה, כי נזקיה אינם תוצאת הניתוח אלא תוצאת האבחון המאוחר. ההתיישנות לתביעתה חלפה לכאורה, כבר בהגיעה לגיל 25.

רופא שיניים מרדים מזריק לילדה שבטיפולו חומר אלחוש, באמצעות מזרק שואב. חומר ההרדמה מוזרק לכיוון המוח, נגרמת היצרות כלי דם במוח, וכתוצאה מכך סובלת הילדה עד עצם היום הזה ממגבלות בגפיים ומהפרעות נויורולוגיות וקוגניטיביות. לו היה משתמש הרופא במזרק בלתי שואב, הנזק היה יכול להימנע.

רופא מבצע בחולה ניתוח להסרת בליטה בשוק הימנית. החולה סובל מבעיה נדירה של היצרות עורקים. הרופא לא טרח לבדוק קיומה של בעיה נדירה זו טרם הניתוח. עקב הניתוח התפתח נמק מתחת לברך, והרופאים נאלצו לכרות את רגלו. האם יש לחייב את הרופא ברשלנות חרף העובדה שבעיית היצרות העורקים הינה בעיה נדירה מאד, ולא ניתן מבחינה כלכלית לבדוק כל חולה טרם הניתוח? שאלה זו הועלתה בע"א 612/78 סמית נעים פאר נ' ד"ר ישראל קופר, פ"ד לה(1) 720 (1980).

אחד הפחדים שחש אדם שאינו מרגיש בטוב הוא לא מעצם הטיפול הרפואי לבל יהיה כושל ויסתבך. אחד המקרים שנידונו בבית משפט השלום בחיפה בת.א. 28973/01 עסק בסוגיה של רשלנות בניתוח להוצאת כיס מרה

התובעת ילידת שנת 9.7.1988. בסמוך לאחר הלידה התברר כי התובעת נולדה כשהיא סובלת מסינדרום פייר רובין (להלן: "המחלה")